חפש  

                      סמל המכינה





                                          מיכאל גל  
                                       
  (התמונה בלבד לקוחה מאתר ויקיפדיה)

המכינה קרוייה על שמו של מר מיכאל גל ז"ל מתוך רכישת כבוד רב לפועלו של האיש ותרומותו האדירה לחינוך ולחברה הישראלית.


פרטים על מר מיכאל גל ז"ל 

מיכאל גל נולד בגרמניה וכפעוט עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בקיבוץ יגור. הוא היה פעיל בארגון טיולים של הקיבוץ המאוחד, לצד בן קיבוצו יאיר פלד, שנרצח ב-1959 על ידי בדווים בהיותו מפקד סיירת הצנחנים. לדברי בן הקיבוץ אהוד סט, פלג היה דמות מעצבת בעבור גל.

ב-1963 ייסד וניהל גל את בית הספר שדה "שדה בוקר". הארכיאולוג פרופ' יורם צפריר, שגויס כסטודנט לצוות המדריכים הראשון, אומר כי גל הנהיג גישה שונה מזו שהיתה נהוגה עד אז - המדריך היודע-כל - בצרפו אקדמאים ומומחים. מנישואיו של גל לדינה, אף היא בת גבת, נולדו נורית ורות.

גל עלה לירושלים ללמוד באוניברסיטה העברית, מכשיר את עצמו, כדברי חברו דוד פרוינד, "לפעול בשדה בעל משמעות רחבה ותרומה ייחודית". בהזמנת שר החינוך יגאל אלון הוא הקים וניהל את אגף הנוער במשרד החינוך, ובאותה עת תמך בהקמת בית ספר שדה בסנטה קתרינה. מנהל המקום אז, אבי פרבלוצקי, נזכר איך דחק בו להביא סדנאות אמנים, כדי להעשיר את האתר הקסום בשאר רוח.

אחרי לימודים לתואר שני במדיניות חינוך באוניברסיטת הארוורד בארה"ב, נענה גל לפנייתו של הרמטכ"ל, רפאל איתן, וב-1979 התגייס לצבא קבע והקים את מקא"ם - מרכז לקידום אוכלוסיות מיוחדות ("נערי רפול"). אפרת מס, שאותה צירף לצוות ההקמה, אומרת כי בשבילו "האדם היה במרכז, אך תמיד מתוך ראייה מערכתית רחבה". לאחר מכן מונה לסגן קצין חינוך ראשי.

ב-1985 נקרא גל להקים את מינהלת החינוך העירונית בירושלים (מנח"י), ועמד בראשה במשך כחמש שנים. יהודית שלוי, משנה למנכ"ל העירייה ובעבר מנהלת מנח"י, אומרת כי אף על פי שתיכנן לטווח הרחוק, לא בחל בפרטים הקטנים ביותר. טדי קולק מינה אותו למנכ"ל עיריית ירושלים, ושי דורון, ראש הלשכה של קולק וכיום מנהל גן החיות בבירה, מדבר על הרף הגבוה שהציב לכל המערכת העירונית: אמינות, יושר אישי ומצוינות.

גל היה מעורב באינספור פעילויות ציבוריות וחינוכיות, אך גולת הכותרת היתה בית הספר למנהיגות חינוכית של קרן מנדל בירושלים, שאותו ניהל מאז הקמתו ב-1992 ועד 1997. חיים אדלר, פרופסור לחינוך מהאוניברסיטה העברית שעבד לצדו, אומר כי גל היה "אחד המתווכים המוצלחים ביותר בין האקדמיה לעולם המעשה". הרב שמעון אדלר, בוגר המחזור הראשון וכיום ראש מינהל החינוך הדתי, אומר כי גילה בבית הספר "צירוף נדיר של רוח גדולה וחשיבה עד הסוף". בשנת תשנ"ח זכה גל בפרס החינוך.

תלמידיו של גל בבית הספר למנהיגות חינוכית פרצו בהשראתו ובסיועו הצמוד דרכים חדשות בחינוך בארץ. אחת מהן, רותי להבי, הגתה את רעיון בית הספר "קשת" בירושלים, בית ספר היחיד בישראל הפועל בשותפות מלאה בין דתיים לחילוניים. לדבריה, "הוא לא דיבר על חינוך, הוא חינך"; דני בר-גיורא, מנהל בית הספר לאמנויות בירושלים, אומר כי היה "כוכב צפון, אב רוחני".

תלמידתו רות קלדרון, מייסדת מכללת עלמא, נזכרת איך היה מקפיד להחזיר כל טלפון באותו יום. חגי אגמון-שניר, מנהל המרכז הבין-תרבותי בירושלים, מספר איך יזם גל שליחת אנשי מילואים מבוגרים למחסומים בגדה, כדי להבטיח יחס הומני, ואיך התייסר כשבמחלתו לא היה מסוגל להצטרף אליהם. מחליפתו בניהול בית הספר למנהיגות חינוכית, ד"ר אביטל דרמון, בוחרת לצטט משירו של דן פגיס, "שיחה": "ארבעה שוחחו על האורן. אחד הגדיר אותו לפי הסוג, המין והזן. אחד עמד על מגרעותיו בתעשיית הקרשים. אחד ציטט שירים על אורנים בכל מיני שפות. אחד היכה שורש, הושיט ענפים ורשרש".

 

לייבסיטי - בניית אתרים