חפש  

                      סמל המכינה





 

דבר המכיניסטית מטקס סיום שנת המכינה מחזור ו.

ערב טוב!

שמי נימרית בת 19 וחצי מקרית שמונה, כעת באופן רשמי בוגרת מכינת גל.

אני רוצה לשתף אתכם בכמה דקות שיש לי על מה שעבר עליי השנה במכינה.

"זה המקום! לשם אני מיועדת" כך החלטתי כששמעתי על המכינה.

אבל האמונה בעצמי לא הייתה גדולה מספיק, לכן הנחתי שבטח לא אצליח להחזיק מעמד ושמתישהו אנשור מהמסגרת. כך יצאתי לדרך, מלאה בספקות וסקרנות.

התחלתי לחוות דברים שמעולם לא חוויתי בשום מקום אחר, וודאי שלא ברמה ובעוצמות כאלו.

עם הזמן הלו"ז נעשה צפוף, הלחץ גבר- ובתור נערה עם הפרעות קשב וריכוז ההסתגלות לדרישות ולסטנדרטים הגבוהים הייתה מורכבת מאוד עבורי ויצרה אצלי לחצים רבים.

הייתי מתקשרת לאמא שלי מידי יום בתסכול על כך שאני לא מצליחה להתמודד עם הקשיים שלי-בין אם זה היה לבנות תיק פרויקט או אפילו להקשיב למשפט שלם שהמרצה אומר בשיעור.

אמא הייתה סופגת הכל באהבה,שותקת ומנחמת אותי במילים אוהבות וקול רך-ובעיקר גרמה לי להבין שבדרך הזאת עליי להתמודד לבד,בעצמאות ונחישות.

כך למדתי להתקדם בכוחות עצמי לאורך דרך קשה אך מועילה, מאתגרת ומשמעותית, ומהר מאוד הבנתי שטוב לי כאן ושאני אשאר בכל מחיר ובכל הכוח.

במעגל הלמידה שציינתי קודם לכן,היה שיעור שהקשה עליי במיוחד-פילוסופיה עם המרצה שלומי קסטרו.

"מהי המשמעות בחיים האלה? מהו טוב ומהו רע? איך המציאו את המילים? האם המיקרופון שאני מחזיקה עכשיו באמת בצבע שחור ומי קבע בכלל שהוא שחור?"

בכנות, הייתי מורטת את השערות מהראש שלי מרוב עצבים; למי יש כוח לחשוב עכשיו על דברים ברומו של עולם?

ולמרות זאת, כשהקורס הסתיים מצאתי את עצמי עם טעם של עוד,אז החלטתי לקרוא ספר פילוסופיה ובו הרבה שאלות על מוסר,הגיון ועוד שלל דברים מהותיים.

וכך,כמו בכל רגע נתון במכינה- פתאום התחלתי לחשוב על דברים שמעולם לא נגעו לי בעבר,הגיע השינוי בתפיסה שלי,וזכיתי לגלות מהי הרחבת אופקים אמיתית.

אני יכולה לומר בוודאות שבזכות המכינה רחשתי יותר ביטחון עצמי ממה שהגעתי איתו,התבגרתי והתעצמתי.

היא אפשרה לי להכיר את הארץ טוב יותר ממה שחשבתי שאכיר אי פעם וצורת המחשבה שלי לגביה השתנתה בעקבות המכינה-חשבתי לעצמי, אולי בעצם כאן ארצה לחיות ולגדל את המשפחה שלי בעתיד? התחברתי לארץ שלי ובכך גם התחברתי יותר לעצמי.

זה נכון ההסתגלות הייתה קשה והנפילות היו כואבות וחלקן מטלטלות במיוחד-אך במהלך המסע הזה למדתי להביט לאחור על כל מה שכבר עברתי,להחזיר מבט קדימה אל האופק ולשאול את עצמי "את עדיין רוצה לוותר?"

באותם רגעים הייתי מבינה כמה שווה לי ונכון להשאר. אז הייתי לוקחת כמה נשימות עמוקות מתעלה על עצמי, וזוכרת שאחרי הנפילות מחכות לי העליות.

חברים למסע האישי שסיפרתי ולמסע של קבוצתי היו משמעותיים ביותר אנשי הצוות היקרים.

צוות יקר , תודה ששימשתם לנו משענת. תודה שידעתם לדרוש ולא להתפשר לצד היותכם אוהבים ואיכפתיים. אין ספק כי סגנונכם והאופי שלכם שימש לנו כמודל וכדוגמא אישית שניקח אותה עימנו להמשך חיינו.
 

תודה רבה לכם ולכלל אלו שהיו איתנו במסע מרתק זה.

 

29 באוגוסט היום הראשון של שארית חיינו- ממכיניסט מחזור ג.
 
תדמיינו שאתם נכנסים לעולם אחר,ממלכה בעלת חוקים משל עצמה 
עולם שכולל מגוון של אנשים שונים בסוגם , אך מיוחדים במינם,בו הלילה הופך לפעמים ליום אך היום לעולם לא נהפך ללילה,בו ה"הצלחה" באה לפני עבודה רק במילון בו הנתינה היא הסיפור הכי גדולוכשקשה זה טוב וכשכואב זה מצויין!
העולם של מכינת גל.
עד עתה ניתנה לנו הג'מילים (המכיניסטים מחזור ג') האפשרות לחוות ממקור ראשון 
את תענוגות העולם העשייה,שיפצנו,למדנו,התנדבנו,התאמנו סיירנו ובין לבין לא הפסקנו להנות מכל רגע!
נפלה בחלקנו הזכות להיות בליבו של תהליך מוביל שינוי בחברה הישראלית.
העצמה המכיניסט מובילה אותו לפריעת שטר החוב בחברה הישראלית.
מי ייתן ורק נלך ונצמח כמחזור מגובש השואף להצלחה בכל תחום אפשרי ,כי השמיים הם הגבול. 

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים